פסק-דין בתיק ע"פ 1997/13

השופט א' שהם:

1.        לפנינו ערעור על חומרת העונש שנגזר על המערער, בבית המשפט המחוזי לנוער בתל אביב-יפו (כב' השופט הבכיר צ' גורפינקל), בת"פ 33353-07-12, מיום 29.1.2013.

2.        המערער, יליד 1.12.1994, שהיה קטין במועד ביצוע העבירה, הורשע, על-פי הודאתו, בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 333 ביחד עם סעיף 335(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין).

           בעקבות הרשעתו בדין, נגזרו על המערער 36 חודשי מאסר לריצוי בפועל, שמניינם מיום מעצרו - 7.7.2012; ושנת מאסר על תנאי לבל יעבור, תוך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר, עבירה של אלימות כלפי אדם אחר שתוצאה חבלה של ממש.

עובדות כתב האישום שהוגש נגד המערער

3.        בכתב אישום מתוקן, שהוגש במסגרת הסדר טיעון, נטען כי במהלך שנת 2012 התגלע סכסוך בין המערער לבין ר.א., קטין יליד 5.10.1995 (להלן: המתלונן) "על רקע שימוש במצית". במועד בלתי ידוע למאשימה במהלך אותה שנה, נפגשו המערער והמתלונן בבית הספר "אורט" בחולון "על מנת לריב ביניהם". בהגיע השניים לבית הספר, הם החלו להתקוטט ולהחליף ביניהם מהלומות, ולאחר מכן "לחצו ידיים ונפרדו". בלילה שבין 7-6 ביולי 2012, יצר המערער קשר טלפוני עם המתלונן והציע להיפגש "וזאת על מנת לריב עמו". המתלונן מסר למערער כי הוא נמצא בעיר אזור, והשניים קבעו להיפגש באותו לילה, ליד המתנ"ס בעיר.

           בתאריך 7.7.2012 לקראת השעה 05:00, הגיע המערער, ביחד עם חבריו, למתנ"ס וגם המתלונן וחבורתו הגיעו למקום. נטען בכתב האישום, כי מיד עם הגיעו למתנ"ס, החל המערער לרדוף אחר המתלונן, כשהוא מניף לעברו מוט ברזל שהביא עמו. המתלונן נמלט מהמקום בריצה, ובשלב זה הפרידו חבריהם של המערער והמתלונן בין השניים, והמערער שוכנע להניח מידיו את מוט הברזל. בהמשך, הלכו המערער והמתלונן "למקום מרוחק יותר", ובין השניים התפתח עימות, שבמהלכו שלף המערער סכין שהיתה ברשותו ודקר את המתלונן ארבע דקירות, שלוש מהן באזור הגב ואחת במותן. כתוצאה מהדקירות, התמוטט המתלונן והמערער נמלט מהמקום, ביחד עם חבריו, באמצעות רכב, בו הגיעו לזירת האירוע, מבלי להזעיק עזרה כלשהי למתלונן. חבריו של המתלונן הם שהזעיקו אמבולנס למקום, אשר פינה את המתלונן לבית החולים, שם הוא אושפז למשך ששה ימים. כתוצאה ממעשיו של המערער, נגרמו למתלונן חבלות שונות, ובין היתר, קרעים בטחול ובכליה ופצעי דקירה בחלל הבטן בסמוך למותן שמאל.

תסקירי מבחן שניתנו בעניינו של המערער

4.        טרם שנגזר דינו, הופנה המערער אל שירות המבחן לנוער, לצורך הכנת תסקיר מבחן בעניינו. מהתסקיר, מיום 24.12.2012, עולה כי המערער נמנה על משפחה שבה זוג הורים ושלושה ילדים מלבדו, שני אחים גדולים מהמערער ואחות תאומה. המשפחה מתוארת כמשפחה נורמטיבית "בה ישנם כללים וגבולות ברורים".

           כשלושה שבועות לפני ביצוע העבירה, התגלעה מריבה בין האב למערער, על רקע העדרויותיו של המערער מבית הספר ויציאותיו מחוץ לבית בשעות לילה מאוחרות. בעקבות כך, שהה המערער, במשך כשלושה שבועות, בבית דודתו, כאשר ההורים מצויים בקשר עמו. המערער עצמו נפלט ממסגרות חינוכיות שונות, עקב הפרעות קשב וריכוז, ומתברר כי הוא לא התמיד בנטילת התרופות הדרושות. תפקודו של המערער בבתי הספר השונים אופיין בקשיים לימודיים והישגים נמוכים.

           בהתייחסו לעבירה, טען המערער כי היא בוצעה על רקע סכסוך קודם עם המתלונן, כאשר ניסיונות ליישבו בדרכי שלום לא הועילו. המערער אישר כי הוא הגיע למקום המפגש כשהוא מצויד במוט ברזל והחל לדלוק אחר המתלונן, ללא כל התגרות מצידו "אלא כהמשך לסכסוך". לאחר מכן, אמר לו המתלונן לסור עמו הצידה, והמערער, אשר חשש ממנו, לטענתו, נטל סכין מאחד מחבריו ודקר את המתלונן.  

           המערער מקבל אחריות מלאה על מעשיו ומביע חרטה כנה, והוא אף ביקש להעביר מכתב התנצלות למתלונן. בתסקיר צוין, כי בתחילת שהותו של המערער במתקן הכליאה, הוא הותקף על ידי נערים אחרים, ועקב כך הוא סירב להשתלב בפעילויות שונות במסגרת הכלא, הגם שלא דווח על בעיות משמעת מצידו.

           בין גורמי הסיכון המיוחסים למערער, ציינה קצינת המבחן את העובדה כי אין זו הסתבכותו הראשונה בפלילים, שעה שהוא ביצע בעבר עבירה של איומים ונשיאת סכין שלא כדין, ובית המשפט הסתפק, בעניינו של המערער, בדרכי טיפול. העבירה אשר בוצעה על-ידו, מעידה על מסוכנותו ועל הקושי מבחינתו בשליטה על דחפיו התוקפניים. אשר לגורמי הסיכוי, מנתה קצינת המבחן את קבלת האחריות מצידו של המערער על ביצוע העבירה וחרטתו הכנה, וכן את נכונותו להשתלב בתהליך טיפולי, אשר עשוי לאיין את מסוכנותו. לאור זאת, המליץ שירות המבחן ליתן למערער הזדמנות לשיקום ולטיפול. לפיכך, ביקש שירות המבחן לדחות את הדיון בעניינו של המערער בשלושה חודשים, על-מנת להכין תוכנית טיפולית עבורו. עוד הומלץ, כי המערער ישוחרר ממעצרו למעצר בית מלא, תוך העמדתו תחת צו השגחה זמנית למשך חודש אחד, לצורך הכנת תוכנית מקיפה בקהילה, אשר תיתן מענה לצרכיו.

5.        בית משפט קמא דחה את ההמלצה לשחרר את המערער למעצר בית, ולפיכך, ניתן, ביום 7.1.2013, לבקשת בית המשפט, תסקיר משלים בעניינו, שבו צויינה נכונותו של המערער להירתם לתהליך טיפולי-שיקומי. שירות המבחן סבור כי יש ליתן למערער הזדמנות להוכיח את רצינות כוונותיו, ועל כן הומלץ לסיים את ההליכים בתיק "באופן שישלב ענישה לצד דרכי טיפול". שירות המבחן המליץ להרשיע את המערער בדין ולהורות על ריצוי עונש מאסר שיושת עליו, בדרך של עבודות שירות, בשילוב צו מבחן למשך שנה.

גזר דינו של בית המשפט קמא

6.        בגזר דינו, ציין בית משפט קמא כי במסגרת הסדר הטיעון הומרה העבירה החמורה שעניינה חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, בעבירה קלה יותר המופיעה בכתב האישום. עוד צוין, כי במועד ביצוע העבירה, היה המערער בן 17 שנים ושישה חודשים, ועל כן הוא נשפט כקטין, למרות שבמועד המשפט הוא היה בגיר. בית משפט קמא הזכיר כי, בחודש דצמבר 2010, היה המערער מעורב בתגרה עם קטין אחר, שלאחריה הוא הגיע לביתו של אותו קטין, כשהוא מצויד בסכין, ודרש מהקטין לרדת לרחוב "כדי לסיים את הויכוח ביניהם". הקטין הזעיק את המשטרה והמערער נעצר כשברשותו הסכין. באותו מקרה, נקט בית המשפט לנוער כלפי המערער בדרכי טיפול, וחייבו לחתום על התחייבות בסך 1,500 ש"ח להימנע מעבירה, בצד הטלת 75 שעות שירות למען הזולת. בית המשפט ראה כנסיבה מחמירה את העובדה כי אין זו פעם הראשונה שהמערער מנסה לפתור סכסוכים עם נערים אחרים, תוך שימוש באלימות ותוך הצטיידות בסכין. העבירה הנוכחית בוצעה, בחלוף כ-10 חודשים מאז הפעם הקודמת, והמערער לא ניצל את ההזדמנות שניתנה לו להיטיב את דרכיו.

           בית המשפט זקף לזכותו של המערער את הודאתו באשמה, את מצבו המשפחתי, ואת העובדה כי הוא ביצע את המעשה בהיותו קטין, הגם שהיה על סף הבגירות. לאור זאת, קבע בית המשפט כי מתחם הענישה ינוע בין 30 חודשי מאסר ל-4 שנות מאסר לריצוי בפועל, והשית על המערער, כאמור, 36 חודשי מאסר מאחורי סורג ובריח, בניכוי תקופת מעצרו.

תסקיר עדכני בעניינו של המערער

7.        לקראת הדיון בערעור, התבקש שירות המבחן לנוער להכין תסקיר עדכני בעניינו של המערער. מהתסקיר, מיום 9.7.2013, עולה כי נרשמו לחובתו של המערער 3 עבירות משמעת בתקופת כליאתו. עם קליטתו של המערער בכלא "צלמון", הוא שובץ למרכז החינוכי, לשם השלמת 12 שנות לימוד. מדיווחים שהתקבלו מהמרכז, עולה כי, מיומו הראשון של המערער על ספסל הלימודים, אופיין תפקודו בבעיות משמעת שכללו איחורים, התחצפות למורים, הפרעה בשיעורים, וביטויי אלימות שונים. לפיכך, הושעה המערער מהלימודים, והוא מבלה את זמנו בלימודים תורניים במדרשיית הכלא. למערער קשר דל עם אסירים אחרים, ומצב רוחו ירוד ומאופיין בדכדוך וייאוש. עם זאת, ביטא המערער את רצונו להשתלב בתהליך טיפולי, ואף לחזור, בתחילת חודש ספטמבר 2013, אל ספסל הלימודים.